ושב ורפא – חלק ט – אקדמות מילין

אקדמות מילין

אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו על שזכיתי בעזרת השי״ת להוציא לאור את ח״ט מספרי, ויהא רעוא ואני הק' תקוה שגם הוצאת הספר הזה תעודד לימוד בהלכות האלו שרובם ככולם הם בענינים למעשה הנוהגים בקהילות הגולה, וחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואני הק' מתפלל שיה״ר ששיחתי השפלה תתקבל בין הלומדים, כי אירא שלא יבוא לידי אחוכי עלי', וגלוי וידוע לפניו יתברך שלא גס לבי בהוראה ח״ו, והשי״ת יעזור לי ולזרעי שנוכל ללמוד תורה לשמה וללמד לשמור ולעשות מתוך הרחבת הדעת ובריאות הגוף, וברור שכל מה שעלה בלבי בתשובות דלקמן הוא רק לפלפולא, אבל למעשה יש לקבל את הדברים רק אם יסכימו גדולי הדור עמי אני הק'. ואשא כפי בתפילה אל אבינו שבשמיים, רבון העולמים, יהי רצון מלפניך שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חבירי ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם. והנה איתא בנדרים דס״ב אמר רבא שרי ליה לאינש לאודיעי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה, ויש חושבים בעוה״ר דאם אינו עושה א״ע דליהוי איסתרא בלגינא קיש קיש קריא, שיהא קולו נשמע למרחוק, נחשב לכד ריקן שגם כסף קטן אין בו. ואני תפילה שזכות אא״ז היעב״ץ זצוק״ל יעמוד לי שלא אכשל בדבר הלכה ולא ימוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם, .ונזכה לישב באוהלה של תורה לשמה עד ביאת גואל צדק, במהרה בימינו, אמן

כיון שזכיתי בעזהש״י להתחיל הספר הזה בערב שבועות תש״פ עיינתי קצת בעניני עץ חיים היא למחזיקים בה וקבלתי מידי״נ מו״ר הרה״ג ידיו רב לו בהלכה ואגדתא ה״ה מוה״ר ר' יונתן סיגל שליט״א וזתו״ד ברשות המחבר בק״נ ובשינויים כמו שהאדם נקרא עץ – 'עץ השדה' גם התורה נקרא עץ – 'עץ חיים' שנאמר משלי פרק ג' פסוק י״ח עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:

כפי מה שמחזיקים בו כך נותן החיים

וגם צורתו הוא בצורת עץ שהרי הוא מקשר אותנו לשורשינו ה' יתברך וכמו עץ יש לו ענפים קשורים לשורש כן התורה מקשר כל ענפי ופרטי הבריאה לה' יתברך שורש השרשים ושורש הכל ולכן הוא גם נותן חיים ועד כמה שאדם מחזיק בה כך הוא זוכה לחיים וכמבואר בספר שפת אמת פ' חקת [תרמ״ז] וז״ל אמו״ז ז״ל אמר פירוש (מדבר כ״א, י״ח) במחוקק במשענותם. כי לפי הבטחון שבני ישראל בוטחין בתורה כך עושה חקיקה בלבבם כמו שכתוב במדרש על פסוק (משלי ג', י״ח) עץ חיים היא למחזיקים משל הנטבע בנהר ונותנים לו חבל ואומרים לו הזהר לאחוז בו כי חייך תלוין בו ע״ש במדרש שלח. והיינו כפי מה שמחזיקים בו כך נותן החיים עכ״ד ז״ל. וכן כתוב (תהלים פד) אשרי אדם עוז לו בך בהקב״ה ובכ״ב אתוון דאורייתא שנקראת עוז . ועל ידי זה מסילות .בלבבם (שם) שנחקקו בלבבם דברי תורה, עכ״ל

כל העולם הוא כענפים היוצאים משורש התורה

הקב״ה הסתכל באורייתא וברא עלמא א״כ כל העולם הוא כענפים היוצאים משורש התורה ולכן כבר הזכרנו שכל העולם כאילן גדול וה' הוא השורש והתורה הוא רצונו יתברך ולכן הוא שורש כל הבריאה. ולכן כל הדרכים שבעולם הם כענפים היוצאים משורש התורה וכמבואר בשפת אמת פ' ראה [תרל״ט] במדרש משל לזקן היושב בפרשת דרכים ומזהיר דרך זה תחילתו מישור וסופו קוצים כו' והתורה נמשלה לפרשת דרכים כדאיתא בגמרא סוטה נמשלה התורה באור כו' משל להולך בדרך כו' הגיע לפרשת דרכים ניצול מהכל, ע״ש. כי התורה היא חיות הכותבים ספרים ללמוד בהם דור דור ופרנסיו ואיתא במדרש פ' בראשית בפסוק גלמי ראו עיניך וגו' כי כשהיה אדה״ר מוטל גולם הראה לו ה' דור דור כו' כי כל הנשמות היו כלולים בנשמת אדה״ר והוא הגוף האמור בחז״ל (ע״ז ה'.) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כמ״ש האלשיך (ישעי' מ״א)

אדם ר״ת אדם דוד משיח

וז״ש דוד שהוא תיקונו של אדה״ר כמ״ש אדם ר״ת אדם דוד משיח, גלמי ראו עיניך כל הנשמות מכל הדורות הכלולים בגולם שלי ראו עיניך כמש״א צופה ומביט עד סוף כל הדורות ועל ספרך היינו התוה״ק כולם יכתבו וזה דבר פלא גדול מאוד אשר רבוא רבבות אנשים יהיו כולם כאו״א כתוב בתוה״ק שמו ומהותו וענינו ימי' יוצרו באיזה ימים יוצרו ובאיזה זמן כל דור ודור ולא אחד מהם אפי' אחד מהם לא נעדר ולפי הקרי ולו בויו יר' הדור נחשב ע״ש אחד המיוחד שבדור היינו ראש הדור ומנהיגו אשר כל הדור נקרא על שמו ולי מה יקרו ריעך אל, החכמים בכל דור אשר ה' קורא אותם רעים ומה עצמו ראשיהם הם הראשים ומנהיגים אספרם מחול ירבון שהם שקולים נגד הכלל הנקראים חול כמחז״ל ע״פ ויטמנהו בחול (ב״מ פ״ה) ואמר שמואל לדידי חזי לי ספרא דאדה״ר וכתיב בו שמואל ירחינאה חכים יתקרי רבי לא יתקרי כו' ע״ש וזה שיסד הפייטן יום א' שבועות מעולם נסכתי מראש שהתורה מתפארת שבה יכולים לחקור ולדרוש הכל מי יעלה בראש מי יהיה קדום במעלה בדורו ומי יהיה בראש סדר הדורות מי יהיה קדום בבריאה (שלימה משנתו).

וזה שכתבו חז״ל (חולין קל״ט:) מן התורה משה מנין כו' מרדכי מן התורה מנין המן מן התורה מנין כו' וג״ש (אבות פ״ו) המכיר את מקומו כי צדיקים גדולים מכירים את מקומם בתורה ששם הם נרשמים בפרטי מעשיהם ורבינו הגר״א מוולינא זי״ע נשאל היכן מרומז שמו בתוה״ק והשיב בפ' כי תצא אבן שלמה ר״ת אליהו בן שלמה וכתוב בספר חוט המשולש בשם זקינו רבינו משה סופר זצ״ל וז״ל בכל מקום מוקטר מוגש לשמי (מלאכי א') ס״ת רש״י למען רבות מופתי בארץ מצרים פ' בא ר״ת רמב״ם והוא ישב במצרים תורת אמת היתה בפיהו ורבים השיב מעון ס״ת משה בן נחמן רמב״ן מורינו ר' מרדכי יפה בעל הלבושים הסביר כל דיני ש״ע בטעמים נכונים ע״כ רמז בר״ת מה רבו מעשיך כולם בחכמה עשית וראיתי בס' בית נכון כי הג״מ משה אלשיך מרומז בפסוק פ' בא גם האיש משה גדול מאוד מלת האיש עולה במ״ק י' כמלת אלשיך במ״ק. מאד ר״ת משה אלשיך דרשן מרוח אלהים דרש ועי' בס' נפלאות מתורת הש״ת ח״ב סוף פע״ב תמצא כי הב״י והרמ״א ז״ל מרומזים .בתוה״ק וכתב בס' שם הגדולים אות ה' סי״א בק״ק קראקא היו צריכים רב

בק״ק קראקא היו צריכים רב

כי הגאון ר' נתן שפירא ז״ל בעל מג״ע היה זקן מאוד ושאלו ממנו בעצתו ינחם ועשה שאלת חלום והשיבו לו פסוק ה'נני ע'ומד ל'פניך ש'ם ר״ת 'העשל' על הצור עולה בגי' ת״ב כמנין קראקא. וכן איוב מרומז בתו' כמ״ש בש״ך סוף פ' משפטים בשם רבינו שמשון ז״ל וכי יריבון אנשים היינו ה' ואיוב ה' נקרא איש כמ״ש ה' איש מלחמה ואיוב נקרא איש כמ״ש איש היה בארץ עוץ איוב שמו והכה איש [איש ר״ת ג' שמות הק' אדני ידיד שדי] את רעהו ה' הכה את איוב באבן ע״י השטן שנקרא אבן, דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ולא ימות כמ״ש ה' להשטן רק את נפשו שמור ונפל למשכב איוב נפל י״ב חודש למשכב אם יקום והתהלך בחרן שנתרפא ונעשה בריא ונקה המכה שהצדיק עליו את הדין ורפא ירפא ב' רפואות דכתיכ ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למדנה. ובימי רמב״ן היה רשע אחד ושמו היה אבנר ושאל אותו באיזה מקום בתורה אני מרומז ומה יהי סופי. וא״ל תכ״ד, אתה מרומז בפ' האזינו בפסוק אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם כל אות ג' מאלו ד' תיבות הם אבנר ואתה דע וראה מה יהיה סופך. על אביי כתבו קדמונינו ששמו נחמני, ונקרא אביי עש״ה הושע אשר בך ירוחם יתום ומרומז ג״כ בפ' ויצא אכן יש ה' במקום הזה ר״ת אביי רבא מרומז שם ויצא יעקב מב״ש ס״ת רבא והוא ע״פ גמ' ברכות מ״ח. בסוף קהלת כי האלהים יבא במשפט על כל נעלם ר״ת עכן. כי יהושע נתן לישראל אות ומופת שיבטחו בה'

כל אחד ישא אשכול גדול של פירות

וגם התרי״ג מצות הם כמין שרשים שהם מתחלקים לאלפי רבבות סניפים כעין ענפים שנוגעים בכל פרטי פרטים של חיי האדם וע' ס' ינוך (מצוה צ״ה) ידוע הדבר ומפורסם בינינו העם מקבלי המצוות, כי שבעים פנים לתורה, ובכל אחת מהן שרשים גדולים ורבים, ולכל שורש ושורש ענפים, כל אחד ישא אשכול גדול של פירות נחמדים להשכיל לבות, יום יום יוציאו פרח לשוקדים עליהם, פרחי חכמה ושכל טוב, כל עינים מאירות ורחבה ונסבה עומק חכמתה עד שאין כח באדם להשיג תכליתה, כמו שהעיד המלך החכם [קהלת ז', כ״ג] אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, ועם כל זה אין להרפות ידי העוסק בה, כי אם מעט ואם הרבה ממנה יאכל כולה מתוקה, ואם יש כמה שר מפרי עץ הגן לא תשיג ידם לקחת, יקחו להם עלהו לתרופה. ואנכי עם דעתי גודל ערכה ורוב עמקה, וכי פליאה ממני נשגבה, פערתי פי לדבר בה, ואסמוך במה שלמדוני רבותי [ע״ז דף י״ט ע״א] ליגרוס איניש ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר [תהלים קי״ט, כ'] גרסה נפשי לתאבה, עכ״ל. וכן רבותינו הגאונים וראשונים טרחו למצוא התרי״ג שרשים התורה וחיברו ספרים על זה ולמה כל זה? לא כדאמרינו שהם ידעו שתורה הוא כעץ הנקרא עץ חיים תפור לאדם שהוא העץ השדה ולכן טרחו למצא השורש שמשם מסתעיף הכל

טמון בתורה כח התשובה

ע״פ היסוד שלנו שהתורה כצורת עץ שרשים וענפים שהיא יחס אבות ובנים אפשר לבאר יסוד התשובה שהרי הזק ותוצאת החטא הפריד ענף משורש להפריד גם שכל מלב ולהדביק האדם לכח החומרי ולהרחיקו מה' ושורש נשמתו והיינו להרחיק הבנים מאבותם והיינו בנ״י שהם בנים לה', מאביהם בשמים (ולכן עמלק הם נגד כל עניני קשר אבות ובנים). ולכן התורה עצמה טמון בה כח התשובה שהרי התורה הוא כעץ חיים שמקשר כל דבר בבריאה למקור החיים שורש הכל ולכן נאמר על תורה תהלים פי״ט פ״ח תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: וזה גם ענין מַחְכִּימַת פֶּתִי שהרי ענין החכמה הוא להכיר שורש דבר ואדם החוזר בתשובה באמת מכיר שורשו האמיתי ולכן בכח עסק התורה באמת אדם מכיר שורש הכל יתברך וחוזר לשורשו בתשובה. וע״י שאדם חוזר לשורשו זה הוא מתקן כל הענפים וכל הפרטי מעשים שהוא קלקל שהרי כל אלו הסתעפו מריחוקו מהשורש ומעשיו היו בלי חיות כענפים הנכרתו מהשורש הנשארים בלי חיות ולכן כבמדרש קהלת רבה (וילנא) פרשה ט' ד״ה א' [ה] כי רשעים קרוים מתים דכתיב (יחזקאל י״ח) אם אחפוץ במות המת, וכי המת מת אלא אלו הרשעים שאפי' בחייהם קרוים מתים

עיקר התחדשות בר״ה כפי הביטול אל השורש

וע' בשפת אמת חלק ראש השנה [תרמ״ח-תרמ״ט] המקשר ענין התשובה עם תורה כי שניהם ענין א' לקשר אדם אל הראשית ית״ש ועי״ז לבטח לו אחרית טוב (הפך עמלק) וזה מרומז באותיות ראשית עצמו שהם אותיות שארית וכמבואר בד' וז״ל בגמ' שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה כו' מראשית מרשית כו'. פירוש שעיקר התחדשות בראש השנה כפי הביטול שמבטלין הכל אל השורש. והכנה זו הוא בבנ״י שמה״ט נקראו ראשית שמקושרין ומבוטלין אל השורש. ובכוחם מתחדש השפע בכל ראש השנה. ובגמרא לשארית נחלתו אליה וקוץ בה למי שמשים עצמו כשיריים. ולכאורה יפלא דוודאי מי שנאמר עליו עון ופשע א״כ למה יתגאה עוד. אכן האמת כי אפי' החוטא צ' לידע כי אע״פ שחטא כשמכיר את מקומו ומבטל עצמו אל השורש ע״י תשובה יש לו מקום באותו הראשית ע״י שיודע שהוא השיריים ובא למפרע אל הראשית מצד השארית. וזה הכח שיש בנפש ישראל ע״י התורה שנקראת ראשית. וכתיב ( תהלים י״ט, ח' תורת ה' תמימה משיבת נפש וחכמים אמרו הפוך בה והפוך בה כו'. וזה הרמז אליה וקוץ בה וכדאיתא בזוהר הקדוש אורייתא אילנא דכולא בה פירין ועלין וקליפין. ועל ידי שמבטל עצמו אפי' הוא רחוק יכול לעלות מעלה וקליפה להיות לו דביקות בגוף האילן. והוא הסימן אל החוטא אע״פ שחטא אם הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי[ שהאבות היו גרים בעולם. ועיקר תהלוכות שלהם היה למעלה עד שאמרו האבות הן המרכבה. וכ״כ נמצא בסוכות מעין גירות זה בכל איש ישראל. ולכן איתא בזוהר הקדוש בסוכות תשבו על האושפיזין. שלהיות עתה עושין בני ישראל כמעשה אבותיהם בא כח האבות לסייע להם. לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג', כ״ד). כי הקב״ה עוזר לבעלי תשובה.

וכתוב (הושע י״ד, ה') ארפא משובתם אוהבם נדבה פירש רש״י אתנדב לאהבתם. וכולל ב' הפירושים שאוהב אותנו בנדבת רצונו יתברך. וגם נוטע בנו האהבה אליו כדכתיב )מלאכי א', ב'( ואוהב את יעקב. אוהב פועל יוצא שנוטע בנו האהבה. והנה ביום הכפורים הוא ארפא משובתם. ובסוכות אוהבם נדבה. ושמעתי מפי מו״ז ז״ל בפסוק (תהלים קי״ג, ז') מאשפות ירים אביון. כשהקב״ה עוזר לבני ישראל ומעלה את הרצונות של בני ישראל שהיו מונחין באשפות והבלי עולם. וע״י תשובה הקב״ה מעלה אותם להיות מתהפך לאהבתו יתברך להושיבו עם נדיבים כו' ודברי פי חכם חן. וכמו כן נתקיים עתה אחר ימי התשובה שנעשין בני ישראל נדיבים. ומושיב אותנו עם אושפיזין עילאין נדיבי עמו. כמו שכתוב (ויקרא כ״ג, מ״ב) כל האזרח כו' ישבו בסוכות, עכ״ל.

ובאמת רמז בתורה יש שתשובה הוא חזרת הבנים אל אבותם והוא מפ' אשת יפת תואר מהפסוק דברים כ״א י״ג וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: לפי פי' האור החיים שם וז״ל והוא אומרו והסירה את שמלת שביה מעליה, פירוש שקנתה משבייתה במקום טמא, וזה יהיה על מירוק החטאים, ודרכי התשובה, והכנת הדעת, מול אלהי ישראל ברוך הוא ויבחר מקום מושב לה בית המיוחד לישראל שהוא ״בית המדרש״, והוא אומרו וישבה בביתך ותתודה בבכי על אשר מעלה באביה ואמה, ועל פרידתה מהם, אביה זה הקדוש ברוך הוא אמה היא כנסת ישראל ( ברכות לה: ), ירח ימים זה שיעור המספיק לשב, או ירמוז, לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול, עכ״ל.

מיתה מכפרת משום שהנשמה באה לשרשה

וכן ע' בס' משך חכמה עה״פ במדבר ט״ו ל״א וז״ל ובמס' נדה דף ל' דרש ר״ש ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע כו' והוי יודע כו' ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה מוטב ואם לא אני נוטלה ממך. תדב״ר ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לע״ה כו' אם אתה משמרה בטהרה מוטב וא״ל הריני שורפה בפניך, דהענין דמיתה מכפרת הוא משום שהנשמה באה לשרשה לכללות שמות בנ״י לחסות תחת כנפות השכינה, והוא כדאמרו בספרא שמיני (פ' קנ״א) בטעם זריעה שכן באו לידי אביהם, דמעיקרו היו חוברים ועכשיו נעשו ג״כ מחוברים, עיי״ש (פי״א) וזהו טעם דמועיל השקה במים ולא בשאר משקין, כמו שפי' בחדושי לחולין (דף כ״ו:) ,עכ״ל. וז״ל שם בחידושיו (מובא הגה״ה 12 מהגאות הר' יהודה קופרמן שליט״א ומשם נלקט) חולין כ״ו, ב' תנו רבנן, התמד עד שלא החמיץ, משיקו במים, משהחמיץ אין משיקו במים. רש״י ד״ה משהחמיץ אין משיקו במים: דחמרא הוא, וכלים ואדם ניתנה להם תורת טהרה במקוה, אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהם טבילה. ומים מיטהרים בהשקה שאם יש לו מים יפים לשתיה ונטמאו, נותנם בכלי ומשקעם במי המקוה עד שנושקים המים, והוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתבואה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה אבל יין במים לא זריעה היא דטעמא לא בטיל (עכ״ל רש״י.)

ומבאר רבינו בחידושיו שם: לענ״ד נראה טעם אחר, דיש חיבור חלקיי ויש חיבור נוזלי כמו מים אסו גידולם בקרקע (ע' ר״פ בכל מערבין) רק חיבורם הוא סמיכתם לקרקע. והמים המונחים על מים אינו רק חיבור נוזלי, שמונחים אלו על אלו, וישנם בחלוקה בלא שום תלישה, ובכל זאת מחוברים טהורים ומטהרים. אם כן כי משיקים המים למים של מקוה, שבו וחזרו לאופן הקודם שהיו מחוברים למים וטהורים. וזהו דומיא דזריעה ששב למציאות חיבורו הקודם. אבל משקין דהיו מחוברים לאילן חיבור חלקי, שהיו מחוסרים תלישה ממקום גידולם, אם כן בהשקה, עדיין לא שבו למציאות חיבורם הקודמת שהמה כעת חיבור נוזלי, ואין זה זריעה שעדיין לא שבה לקדמותה, וברור בס״ד. שרוצין רק לחטוף להם מה שיכולין והולכין להם. אבל רצון בנ״י הוא רק להתדבק בכח הנותן לכן מוסיפין להם. וכל תוספות של הקב״ה מרובה על העיקר כמ״ש במד' חיי שרה: (ודבריו הוא חיזק יסוד הנ״ל שהכח שלנו לחזור בתשובה שלימה ולהיות דבקים בשם הוא רק בכח זה שאנו בנים לה' וכמשל הנ״ל שאנו יכולים לחזור לחדר המלך בלבד כי אנו בניו)

קיטון אחד הוא בחי׳ האחדות

שפ״א ס' דברים – לסוכות – שנת [תרנ״א] וז״ל ושמחין בשמ״ע בתורה כי ע״י התורה זוכין לזו השפע ודביקות פנימיות. כדאיתא שם במד' משל לנושא בתו של מלך אמר המלך אי אפשר לפרוש מבתי אלא בכל מקום שתלך קיטון אחד עשה לי ואדור ביניכם. ולפי שבסוכות נכנסו בנ״י לצילו של הקב״ה. ואח״כ כביכול קשה עלי פרידתכם לכן עצרת תהי' לכם. והוא בכח התורה קיטון אחד הוא בחי' האחדות. ובסוכות (ולולב) באין אל האחדות ע״י הסוכה ולולב. אבל עתה עצרת תהי' לכם שיכולין להתאסף בעצמותינו. והוא בכח התורה דכ' תורה צוה כו' מורשה קהלת יעקב. פי' קהלת יעקב גם על התורה שנק' קהלת יעקב. שיש לכל איש ישראל חלק ורשימה ואות בתורה נמצא התורה היא קהלת יעקב. וכפי מה שנמצא התורה בבנ״י כך באין אל האחדות ואז השכינה שרוי' ביניהם. וזהו שאמר אח״כ ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. הוא השורש שיש לכל איש ישראל שנעשין אחד ע״י התורה כנ״ל.

הקב״ה משפיע להם אשר עי״כ י״ל דביקות בו ית׳

שפ״א ס' דברים – לסוכות – שנת ]תרל״ה[ וז״ל שמ״ע הוא ברכת החג. כי מצות סוכה לצאת מדירתו לחסות בצלו ית'. ואנחנו כמו אורחים בביתו של הקב״ה. וכ' ביום השמיני שלח את העם. ושלוח לשון לוי' שבעה״ב צריך ללות האורחים. והוא מה שמצות סוכה וימי החג נותנין ברכה לישראל לבתיהם. וכן איתא בגמ' תשלומין דראשון הוא. ופי' עצרת תהי' לכם הוא כי בנ״י מקבלין כל השפעות שניתן בימים אלו כי בכל שנה ניתן חיות חדש בר״ה ויוכ״פ סוכות לכל הנבראים. והמקבלים הם בב' בחי' א' שמח במה שמקבל לו לגרמי' וזה האומות וזה רק לשעה לכן מתמעט טובתם. אבל בנ״י שמחין במה שהקב״ה משפיע להם אשר ע״י כן יש להם דביקות בו ית'. שכן המשכיל שמח בקבלת מתנה מן המלך מצד המלך יותר מחשיבות של המתנה עצמה. וקבלה זו יש לה קיום לעולם. ועי״ז זוכין בנ״י לקבל כל ההשפעות שכן הי' רצונו ית' בכל השפעתו שיהי' הקבלה כראוי. וז״ש חז״ל סעודה קטנה שאהנה מכם דייקא שבנ״י מקבלין כדי להתדבק בו לעשות רצונו לא להנאתן. וז״ש עצרת תהי' לכם שנשאר מקוים השפע לכם ולאומות הי' רק לשעה.

המוכר נמכר עמו

שפ״א ס' דברים – לסוכות – שנת ]תרנ״א[ וז״ל ביום השמיני עצרת תהי' לכם. הוא פנימיות השפע שבנ״י הם כלים לקבל זאת. והוא בכח התורה דכ' לקח טוב נתתי. ובמד' שהמוכר נמכר עמו היינו בדביקות בו ית' כמ״ש במד' ע״פ מפיו דעת ותבונה בא בנו ונתן לו ממה שבתוך פיו ע״ש פ' תשא. כי בחג הסוכות יורדת ברכה על כל השנה כמ״ש ובחג נידונין על המים שהוא עיקר הברכה של פרנסה. אבל בנ״י הכל בכח התורה.

היה ברכה לאחרים לזכות את הרבים

ולפ״ז שתשובה זו ענין חזרה אל השורש בגדר בנים החוזרים לפני אבותם יש לפרש השם ״אברהם״ והצווי לך לך בפרט ועניני הפרשה בכלל וכמבואר בספר שער בת רבים וז״ל ועל דרך רמז פירש באלשיך הקדוש מקראי קודש אלה, כי בשולחו יתברך את הנשמה מעולם העליון אל העולם התחתון ליכנס בגוף, אז ויאמר ה' אל אברם, היינו הנשמה, כמ״ש בזוהר הקדוש כי באה מאב רם, לך לך, להנאתך ולטובתך, מארצך, העליונה, וממולדתך, הן

כ״ז אשר אתה שולח לו פרנסתו הוא יושב שם וסובל עלבונו

וכן עד״ז הביא הס' שער בת רבים פ' אתחנן משל אב מלך המפרנס בנו מרוחק לבאר למה אין לכלל ישראל פרנסה בגלותם וז״ל א״י כי מרע״ה מסר סימן לישראל על זמן שיצעקו אל ה' לפרנסם ולא יענם. בל יהרהרו ח״ו אחרי ה' כי הלא ה' שומע תפלת כל פה. והוא עד״מ לשר גדול אשר בנו חטא כנגדו ויגרשהו אביו אל ארץ אחרת רחוקה. ויען כי רחמי האב גדולים מאוד על בנו היה השר שולח לו מתן בסתר כדי שלא ימות הבן ברעב והיה שולח לו בכל שבוע או בכל חודש סך ידוע שיוכל לפרנס א״ע בזה. ויהי כי ארכו הימים והשר היה נעצב על בנו ויקרב אליו אחד מאוהביו וא״ל הנה אני מבין בך כי אתה מתגעגע על בנך. ולכתוב אליו דברי פיוסים שיבוא אליך אין זה דרך כבודך אחר שעשה לך מעשים רעים ומגונים. לכן איעצך ואז הוא מעצמו יבא אליך אף אם לא תשלח לו אגרת. הנה יודע אני כי פרנסת בנך בימים אלו רק מידך הוא.

לכן כ״ז אשר אתה שולח לו פרנסתו הוא יושב שם וסובל עלבונו. לכן מהיום והלאה לא תשלח לו מאומה ועי״ז בעל כרחו יכניע א״ע ויבוא מעצמו אליך לפייס אותך כדי להשיבו אל שולחנך. והנמשל הוא כי בעת חורבן בהמ״ק שר מה״ד עלינו ומפני חטאינו גלינו מארצנו ואבינו שבשמים הלא רחמיו מרובים ובכל צרתם לו צר עמו אנכי בצרה. ובהכרח גם היום בגלות אך הוא ית' הזן ומפרנס אותנו תמיד בכל יום ובכל עת וב״ש שלא נמות ברעב ח״ו אך עתה בראותינו כי שערי הפרנסה ננעלו וידל ישראל מאוד עוללים שאלו לחם ואין. אין זאת כ״א געגועים של אבינו שבשמים גדולים מאוד (כברכות ג'). שה' כביכול מתאונן ואומר אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. והנה שיבא ה' ויפייס אותנו זהו ענין בלתי נאות אחר המעשים רעים וחטאים גדולים אשר עשינו לפניו ע״ז ג״ע ש״ד ביטול תורה ושנאת חנם אשר בעבורם נחרב בהמ״ק. לכן מה עושה ה' הוא מונע מלשלוח לנו פרנסתינו למען נתעורר אנחנו מעצמנו לקום לבוא אליו ית' לפייסו ולהתחנן לו להשיבנו אל ארצנו. וז״ש בצר לך גו' אז ושבת גו' (שם), עכ״ל.

יזכה גם לזרעיו אחריו להסיר ערלת לבבם

ולפ״ז שתשובה זו ענין חזרה אל השורש בגדר בנים החוזרים לפני אבותם יש לנו דרך לפרש היטב החידוש המבו' בס' שפת אמת פ' נצבים שחידש שתשובה תועיל גם לכל תולדות האדם וז״ל דברים ל' ו' וּמָל ה' אלקיך אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אלקיך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ, פירוש כי השב בתשובה יזכה גם לזרעיו אחריו להסיר ערלת לבבם. והקדמונים בעל הטורים נתנו רמז בפסוק זה את לבבך ואת לבב ראשי תיבות אלול הוא. כי בזמן זה היו בני ישראל בעלי תשובה בעת שקיבל מרע״ה לוחות שניות. לכן אלו הימים הם ימי רצון גם לנו זרעם אחריהם בזכות התשובה שעשו אבותינו כנ״ל, עכ״ל.

ועל פי דברינו יש לבאר שיש טעם לכל הנ״ל בעצם שהרי כל ענין התשובה הוא החזרת הבנים אל אבותם וחיות הענפים ע״י חזרה להשורש וא״כ אדם ע״י התשובה לא רק מתקן כל מעשיו וזדונות נעשו כזכיות אלא גם מתקן כל תולדותיו מעשיו וגם בניו, שהם כענפים היוצאים מהאדם שהוא עצמו כעץ השדה.

וכן הפ' בראשית מ״ז ל' וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ, הוא רמז לענין תשוב בעת זקנה שאז אדם חוזר אל אבותיו פי' לשורשיו וכ״מ בס' עשר בת רבים פ' משפטים וז״ל וז״ש בלעם הן עם כלביא יקום פרש״י כגור אריה והיינו הכת הא' הממהרים לשוב בימי בחרותם, וכארי יתנשא, היינו הכת הב' המתגברים על יצרם בימי זקנותם, לא ישכב עד יאכל טרף היינו המאחרים בתשובה עד יום המות, ע״ד ושכבתי עם אבותי, וטרף היינו העבירות שנבראו מהם מקטרגים לטורפו ר״ל, וז״ש (פ' תזריע) כולו הפך לבן טהור הוא, יר' בימי הזקנה שהלבינו שערותיו אז צ' להלבין גם את חטאיו, עכ״ל. אברהם, המשפחה כלה נלקחה למחנות רכוז ומשם לתאי הגזים פרט לרבי אברהם עצמו שהצליח להמלט לרוסיה כל עוד נפשו בו, ובעוד מצפה הוא למצא מנוח מתלאותיו ואבלו הכבד הנגלה לסיביר על ידי ממשלת רוסיה, רבי אברהם לא אמר נואש, וכיהודי הנאמן לעמו ולדתו החל עושה למען הגברת הדת במקום גלותו, אע״פ שדבר זה היה בחזקת סכנת נפשות, פעלתו בשטח זה התרהבה וביום מהימים הצליח ליסד בית כנסת, ומעשה שטן בדמות קצין מהצבא האדם בשם נטישקה החל להתערב במעשיו של רבי אברהם, ריח אנטישמיות נדף ממנו והיה משתדל להציק לצערם של האנשים אשר בפקודו, וביחוד על היהודים.

לא פעם אחת אמר על רבי אברהם כי יוציאהו להורג באם לא יחדל מדרכו קדש, אך רבי אברהם אשר מסירותו למען צרכי הדת גדולה היתה, לא שעה לאיומיו של צורר זה והמשיך כדרכו ביתר שאת בעוד שסכנת מות רחפה עליו,אולם גם תלאותיו וגלגוליו הגיעו לסיומם ובא' הימים נודע לו כי שחרורו קרוב וכי עליו להתכונן לדרך כדי לצאת לישראל, הברר לן כי מאמציו הרבים ביחס לבקשת יציאה נתקבלה, אך מה דאב לבו על כי אין איש שיוכל לנהל את הענינים במסירות כפי שהוא נהלם, ואשר יוכל להתגבר על רשעתם של הצוררים למיניהם. בערב האחרון לפני צאתו לדרך נכנס לבית הכנסת אשר כה אהבו וטפחן כדי לשפך שיחו לפני קונו, הוא הדליק נרות לזכרון משפחתן שנספתה והשתפך בהתרגשות ובהתפעלות במזמורי תהלים ומרגע לרגע הלך קנלן וגבר, קולות אלה הביאו את הקצין נטישקה לראות מה הם הקולות הבוקעים לפתע בחלל הלילה, וכשראה את רבי אברהם בתפלותיו קפץ עליו רגזן והחל להפשיל שרווליו על מנת להרביץ לרבי אברהם, פניו של רבי אברהם החוירו ומתוך רעד החל נותן קולו בשמע ישראל אדיר ובתוך כך נתגלתה ידו של הלז וצלקת גדולה משרפה נראתה עליה, צעקה פתאמית השמעה שלמהליה, בני שלמהליה, החי אתה? פניו של נטישקה להטו מסמק וכשראה לפניו הנרות נתן קריאה: אבא, מה גרמתי לך, מחל לי אבא, מחל לי, ויתנפלו איש על צואר רעהו ויתמוגגו מבכי ומשמחה השנים הצליחו להתחמק ולהגיע לחופי הארץ והתחילו להאחז בה ולעבדה ובעזרת השם הצליח שלמהל'ה להתחתן בישראל ולקח לו אשה בת רב ידוע בארץ, ומתגוררים בעיר של אברהם אבינו באר שבע וגר ביחד עם אביו רבי אברהם חיים טובים ומאשרים, ורבי אברהם ובנו שלמהל'ה רואים בערב שבת את הנרות דולקים, אומרים: בזכות הנרות האלו נצלנו והכרנו אחד את השני, אכן זכותה של מצוה לעולם עומדת, עכ״ל.

החטא מסתיר זהותינו האמיתי

ובאמת כל יסוד וכח התשובה להועיל הוא בנוי על זה שאנו בנים לה' ברצון לעלות ולפגוש שוב את אבינו ולהודות שאנו בניו כי החטא מסתיר זהותינו האמיתי וכמבואר בשפ״א – פ' ויגש – שנת [תרל״ו] וז״ל ויגש אליו יהודה. במדרש בני אם ערבת כו'. רש״י פי' ערבת לרעך זה הקב״ה כו'. כענין שכ' משביעין אותו תהי צדיק. שהאדם ערב על הנשמה בת מלך להחזירה לאביו שבשמים. ואף שנתלכלך כ״כ בחטא. עכ״ז ע״י תשובה מעומקא דלבא איך אעלה אל אבי כו'. נהפך עונות לזכיות ונאמר אני יוסף כו'. ואף שאין יודעין להבין היטב איך נתהפך החטא לזכות. רק כח הפועל בנפעל.

וכמו שמהפך אדם לבו לשוב בתשובה כן נהפכין כל הפעולות שפעל בחטאיו. ובאמת בנ״י שהם חלק ה' ונחלתו ואע״פ שחטא ישראל הוא, לכן יכול להתחזק לגשת לכח אלקי אשר נסתר בקרבו. וע״ז נאמר ויגש אליו לעצמותו. ונאמר בי אדוני. אך שיהיה המבוקש רק לש״ש. וז״ש ידבר נא עבדך שכל המבוקש לקרב לבו לשמים להתנהג עפ״י דרך המלך ושיוכל להוציא דבורים לפני אדון כל. וכשמברר האדם זה המכוון באמיתיות לבו. אף שנתלכלך בחטא יכול למצוא פתח התשובה, עכ״ל. ויש לנו להוסיף כאן על יסוד המוזכר כחז״ל מסכת שבת כ״ג: א״ר הונא: הרגיל בנר – הויין ליה בנים ת״ח ע״כ ורש״י שם: בנים תלמידי חכמים דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור ע״י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה.

כשיצר העולם לקח 'אבן' ומשם בנה כל העולם לרמז המושג אב-בן לרמז שכל הבריה כענפים היוצאים משרשו כולם בנים היוצאים מה' יתברך אבינו וגם ברא האדם עצמו ממקום הזה ויסד מקום המקדש במקום הזה כי ידיעה זו הוא יסוד ותכלית כל הבריאה ולכן ביום הכיפור שאנו חוזרים לשורשינו, הכהן שם הדם על הארון דוקא כי הוא סמל לתורה והתורה הוא תכלית הבריאה המקשר כל דבר אל השורש כי התורה הוא רצונו ית' ראשית דרכו. וכמבו' לעיל ואם אין שם ארון היה שם על האבן שתיה שגם היה שורש הבריאה אב-בן היסוד.

משנה האדם והוא כאילו נוצר ונולד ממנו

ויש עוד אופן שרואים היחס אב–בנים בקשר לתורה דהיינו באופן הלימוד בו הוא מובן ע״פ דבר שלמדתי מהגאון רב פינחס שיינברג זצ״ל (דרש כן בביקורו לעיר אמסטרדם שנת תשס״ו) 'בן תורה' כי שונה התורה מכל דבר אחר אשר הוא משנה האדם והוא כאילו נוצר ונולד ממנו (כי לא אומרים בן 'הרבר״ד' (שם אוניברסיטה) רק בן תורה( והבן שבן מלשון בנין ויצירה ולכן בן תורה כי התורה בונה אותו. וכן אם ההורים הם אמיתי לתורה והם בני תורה באמת והוא נחשב ה'אבא' שלהם שהוא המיצר שלהם גם בניהם יהיו בני תורה ונאמנים אליו כי כולם ירגישו שהם בני תורה מהתורה שהוא 'אב' להם )והכל תלוי בההורים. וזה גם שייך למי שעובד כי זה השקפה ולא ענין של שעות(.

וביאר ההגר״פ שיינברג שליט״א כן הוא פירוש הפסוק תהלים קי״ט קי״א נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה: פי' מי ששמח ליבו בעבודת ה' ומראה שזה חיותו והיינו כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה: הוא ינחל התורה לכל דורותיו דהיינו נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם. וא״כ האדם הוא יצירה ובן של התורה והתורה הוא אביו שמילידו.

ושוב עוד יחס אב–בן יש לאדם שלומד תורה, שלמדתי מהגאון רב פינחס שיינברג שליט״א ממה שגם דרש )באותו ביקור( בבית של רבי ומורי הגאון רב יעקב שץ שליט״א על ענין מתיקות התורה ודבריו היו נפלאים בעיני רבי ומורי כי חידש לו פשט חדש בברכת התורה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה: וְהַעֲרֶב נָא ה' אלקינו אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ. ( וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ לִשְׁמָהּ וכו'.

העסק הוא האב של המתיקות

דהיינו קשה מה זה ענין הוְהַעֲרֶב נָא פי' המתיקות התורה שהכניסו חז״ל בברכה זו? וביאר לנו רבי ומורי שהיה חושב (ס״ד) שהענין היה שהמתיקות הוא סיבה להעסק התורה כי בלי שאדם אוהב מה שהוא עושה אין הוא מכניס כל כוחו בו ומתעסק עסק רב בו. ולפי הבנה זו המתיקות היא סיבה ואב להעסק שהוא תולדה ממנו (ועל דרך ההקדמה להספר אגלי טל ע״ש) אבל באר הגר״פ שיינברג שליט״א שאדרבה אין המתיקות דבר חיצוני לתורה כי מי שטועם טעם התורה באמת הוא ירגיש מתיקות, ממילא רק זה במי שעוסק בו באמת רק הוא ירגיש המתיקות. ולפי זה המתיקות היא סימן מובהק על העסק והוא הנולד ממנו ממילא והעסק הוא האב של המתיקות. ולכן חז״ל הכניסו ענין המתיקות שרצו לרמז לנו מהו שיעור העסק בתורה והיא עד שמרגשים המתיקות .והבן.

הנה טרם אכלה לדבר כאן המקום להביע רחשי תודתי מעומקא דליבא לארז הלבנון אדירי התורה, שרי התורה והיראה, וכל הרבנים הגאונים זצ״ל ויבלחט״א, שזכיתי להתדבק בעפר רגליהם, ללמוד אצלם ולשמש לפניהם, הלא המה )בסדר הזמן( מוה״ר ר' יצחק פארסט שליט״א רב דקק״א אמשטרדם יצ״ו, מוה״ר ר' יעקב שטראויס שליט״א מלפנים רב בשערי צדק ירושלים תובב״א, ולהבחל״ח מוה״ר ר' אהרון שוסטר זצ״ל מלפנים רב הראשי ואב״ד דעיר אמשטרדם יצ״ו בעמח״ס עדות אהרן, דוד אשתי שתחי', תפארת משפחתנו, ולהבחל״ח מוה״ר ר' ס״ל דרק משום הטעם הראשון מחויב להזכיר את שם אומרו, וא״כ במראה מקום אי״ז חידוש, ול״ש ע״ז בעלות, אולם הגרי״ז ס״ל דמ״מ מחויב לציין משום גניבת דעת, שלא יסברו שהגיע לכך בעצמו, וזה שייך אף במ״מ, והראי' שהגרי״ז לא ציין מי הראהו, אלא כתב ״והראוני״, והיינו כמשנ״ת, והגרב״ד שליט״א הסכים עם הדברים, ואת יסוד הדברים ראיתי בספר אומר דבר בשם אומרו להרה״ג שמואל פיש שליט״א.

ויהי רצון מלפני השי״ת שיתן בלבם אהבתו ויראתו ותהי חשקם בתורה ובמצות ושרגליהם ירוצו לעשות רצון אבינו שבשמים ויתן להם בנים ובנות צדיקים וצדקניות עוסקים בתורה ובמצות כל ימי חייהם ויזמין להם פרנסתם בהיתר ובנחת וברוח מתחת ידו הרחבה ויתן להם חיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי ישראל, אמן.