ושב ורפא – חלק ט -15

סי' י״ז -האם לעשות בדיקת קורונה בסוף שבוע או שיש חשש שיעבדו על זה במעבדה בשבת קודש

:שאלה

ק' ש״ח ותשובה בצדה מידידי הרה״ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט״א וז״ל

לכבוד הג ' רבי רפאל אייפרס שליט״א
האם מותר לעשות בדיקה אם יש לו קורונה
ל״ע בסוף שבוע,
או שיש חשש שיעבדו על זה במעבדה
בשבת קודש ?

:תשובה

ק' תיאור מפורט מהמצב מרבני הילכתא על מה מדובר בכלל וזתו״ד האם מותר לבצע בדיקת קורונה ביום ו', כאשר ישנו סיכוי גבוה שיגרם מכך ח״ש במעבדה כאשר פיענוח הבדיקה תתבצע ע״י ישראל בעיצומו של יום הש״ק, הכרוכה בכמה איסורים, כותב, צובע, הפעלת מכשירי חשמל ועוד. וכיון שבד״כ הבדיקות מפוענחות תוך כ״ד שעות, ואם מתאחר מפוענח תוך מ״ח שעות מעת לקיחת המדגם, נמצא שפעמים רבות הבדיקה ביום ו' גורמת כמעט בוודאות לח״ש וסיכומם בזה״ל דינים העולים לע' בדיקה בע״ש:

נאמרו ד׳ שיטות בגדולי הפוסקים שליט״א

א. לעולם יבדוק הכי מהר שיכול גם בע״ש משום פ״נ. ובנוסח נוסף, שבמקום הצורך מותר לבצע את הבדיקה סמוך לשבת
ב. אם סיבת הבדיקה מחמת תסמינים יבצע בדיקה גם בע״ש, אבל אם סיבת הבדיקה בגלל נוהל של משרד הבריאות אין להיבדק בע״ש אלא יכנס לבידוד מוחלט, ואם אינו נכנס יעשה בדיקה.
ג. אין לבצע בדיקות בע״ש, ורק אדם שי״ל תסמינים והוא בקבוצת סיכון בגיל מבוגר או מצב בריאותי רופף יעשה בדיקה גם בע״ש, במקרה של הוראת רופא על חשיבות הבדיקה המיידית יעשה שאלת חכם.
ד. לעולם לא יבדוק בע״ש כי יכול גם עכשיו להיכנס לבידוד ואין כאן פ״נ

שאלת חכם: השאלה המוטלת על כף המאזנים קשה להכרעה, מצד אחד קיים חשש של פ״נ, מהצד השני עומד חשש ח״ש ואיסור לפני עור, ולכן הלכה למעשה כל א' ישאל את רבו, וכפי שיורה לו כך יעשה.

חולה מאומת: חולה מאומת שהתרפא מהנגיף ומבקש לבצע בדיקת קורונה כדי לצאת מבידוד, אין לעשות את הבדיקה בע״ש שאין בזה היתר של פ״נ, עכת״ד.

ד׳ האחרונים

ק' מח״א שורת אחרונים לע' בהם, בשו״ת צי״א (חי״ב סי' מ״ג) שדן אם יש לקבוע זמן לניתוחים בג״י לפני שבת, כשאינם דחופים וזתו״ד כשיש בזה הצלה מייסורים קשים, וגם סיכוים להצלחתם לפדות את החולים עי״כ ממחלתם המסוכנת. אזי יש כבר בזה גם מצוה, הן מצד החולה שמצווה לחזר אחרי רפואתו, והן מצד הרופא שמצוה עליו להגיש לו מזור ומרפא, ובכלל פ״נ הוא ואם מונע עצמו ה״ז שופך דמים ע' יו״ד (סי' של״ו סע״א), ושורשו בתורה 'והשבות לו' דמרבה אבידת גופו, ויש בכלל זה חיוב מה״ת לרפאות חולי ישראל הן בגופו הן בממונו והן בחכמתו. ובריפוי ע״י עשיית מכה יש לימוד מיוחד להכליל זה גם בכלל 'ואהבת לרעך כמוך' וכדכ' הרמב״ן בתוה״א שער הסכנה ובל' שם דמכת אדם לרפואה פטור, ומצוה דואהבת לרעך כמוך הוא.

במ׳ מצוה לא גזרו שנראה כמתנה לחלל ש״ק

וממילא פשוט ומובן איפוא דגם כשאין סכנה לדחות את ביצוע הניתוחים לאחר השבת, מ״מ בכל עת שמתעסקים בזה מצוה קעבדי והרופא מצוה דרמיא עליה עבד והשבת אבידה דגופו היא להביא ולהגיש לחולה המזור והמרפא ביפה שעה א' קודם, ומכיון דמצוה קעבדי מותר א״כ לבצעם אפי' בימי ה' וו'. ואע״פ שצ' לזה לחלל עליהם בודאי את הש״ק משום פ״נ ואם ידחו לתחילת השבוע לא יצטרכו, מ״מ מותר זה, דבמ' מצוה לא גזרו הך גזירת הרואים שנראה כמתנה לחלל ש״ק.

אם היום הקבוע של המומחה הוא רק בימי ה׳ וו׳ ה״ז מותר

וכ״פ בס' שש״כ (פל״ב אות ל״ג) דס״ל שמיום ד' ואילך אסור לעשות מעשה שכתוצאה ממנו יווצר מצב של פ״נ ויהיה צורך בח״ש. ולכן אם יש צ' בניתוח שאינו דחוף, אם רק אפשר, יש לקובעו לראשית השבוע שמא צ' לחלל ש״ק לשם טיפול אחרי הניתוח. ובהע' צ״ח ס״ל להגרשז״א שאם היום הקבוע של הרופא המומחה הוא רק בימי ה' וו', ה״ז מותר כבמ' מצוה. וכ״פ בשו״ת משנה הלכות (ח״ח סי' נ״ד) וזתו״ד אם אפשר שלא יצטרך לח״ש ודאי אסור לכתח' לתקן זמן הניתוח. אבל היכא דא״א או שהוא מצוה, אז ודאי יכול לעשות כפי האפשר, עכת״ד.

הגרשז״א סמך על שי׳ הריב״ש והשו״ע

בס' אורח״ש (ח״ב פ״כ הע' ק״א) על הוראת הגרשז״א וזתו״ד לפ״ד הביאה״ל (סי' רמ״ח סע״ד ד״ה ופוסק) לכאו' צ״ע דאם אכן ידוע בודאי שצ' לעשות עבורו מלאכות לצ' פ״נ, הרי המהריב״ל והרדב״ז אסרו לצאת בכה״ג אף לצ' מצוה, וכ״פ הביאה״ל. וא״כ לכאו' אין להתיר לעשות ניתוח בתוך ג״י לשבת, אם אינו ניתוח דחוף אף שא״א לקבוע תור לימים אחרים. וצ״ל דבכה״ג שהניתוח הוא צ' חשוב סמך הגרשז״א על עיקר שי' הריב״ש והשו״ע וכפש״פ הא״ר (סי' רמ״ח סקי״ב) ולא חש לטענות הרדב״ז, ובפרט כשהחולה סובל יסורים.

להפליג בספינה אפי׳ בע״ש

ומקור הנ״ל בשו״ע (או״ח סי' רמ״ח סע״א) וז״ל בק״נ מותר להפליג בספינה אפי' בע״ש אם הולך לד' מצוה, ופוסק עמו שישבות, ואם אח״כ לא ישבות אין בכך כלום. אבל לד' הרשות אין מפליגים בספינה בפחות מג״י קודם השבת. וע״ש ברמ״א אבל קודם ג״י שרי אפי' בספינה שמושכים אותו ע״י בהמות אפי' אין בגובה המים י״ט ואפי' במ' שצ' הישראל לעשות אח״כ מלאכה בשבת להוליך הספינה. וע״ש במ״ב בהקדמתו וזתו״ד בק״נ אותם הפוסקים (כגון בעה״מ) דס״ל דהטעם הוא משום מלאכה או (לד' ר״ח) משום תחומין וכו', מה שחילק הברייתא לדידהו בין תוך ג״י לפני ש״ק, לקודם ג״י, הוא משום דג״י קדם שבת מקרי קמא שבתא, וחל עליו להיזהר שלא יבוא לידי ח״ש. אבל קודם ג״י דהם מקרי בתר שבת העבר, עדיין לא חל עליו אזהרת שבת הבאה. ואז אף אם יצטרך אח״כ לבוא לח״ש, משום פ״נ שרי, עכ״ל. וע' בשו״ת הריב״ש (סי' י״ז).

הרדב״ז מעולם לא סמך על הוראה זו

הרדב״ז כ' (ח״ד סי' אלף קמ״ט) וזתו״ד שמעולם לא סמך על הוראה זו, דנפיק מינה חורבה, דא״כ העולים לא״י יהיה מותר להם לכתח' לצאת אפי' בע״ש, דהא בע״ש לד' מצוה מפליגים (והיוצא לפרנסתו כבר לד מצוה חשיב). וזו קולא גדולה לא שמענו דקרוב הד' שיבוא לח״ש. אני באתי לקיים מנהגינו, ושלא להקל בד' שכבר נהגו בו איסור, ומחמיר אני, עכתו״ד.

מצוה או תנאי מעכב

ע' בביאה״ל (סי' רמ״ח סע״ד ד״ה פוסק) מחלוקת אם הפסיקה עם הגוי קודם ההפלגה הוי תנאי מעכב היציאה או מצוה בעלמא וכ' וז״ל בק״נ אבל לענין מלאכה גמורה היאך התירו ד״ז וכו' וכבר האריך בזה הרדב״ז נגד הריב״ש שהביאו להרז״ה לדינא, וע״כ מסיק דאם יודע בודאי שיבוא לבסוף לח״ש אסור אף ביום א'. וגם הר״י בן לב ס״ל כמותו והעתיקם המג״א (סקי״ד) וכ' דאפי' לד' מצוה אין שום טעם להתיר בזה שיודע בוודאי שיבא לבסוף לח״ש.

פסיקה שימנע מח״ש דאו' היא לעיכובא

לע' פסיקה ד' המ״ב (סק״ו) שלכתח' יש לחשוש לד' הרדב״ז ומהר״י בן לב (שחלקו על בעה״מ והשו״ע) שאסור לצאת אפי' ביום א' ואפי' לד' מצוה בחשש שיגרם ח״ש במלאכה דאו' ולכן פסיקה עם העכו״ם שימנע מח״ש דאו' היא לעיכובא. וכן מבואר בד' המ״ב (שם סקכ״ו) וזתו״ד בכנה״ג כ' בשם הר״י בן לב, דכשיודע בודאי שיבוא לח״ש אסור אף לצאת בשיירה ביום א', וכ״כ הרדב״ז.

קביעת ניתוח או טיפול רפואי בע״ש

ע״פ שיטת בעה״מ חידש בשו״ת תשב״ץ (ח״א סי' כ״א) לאסור למול גר או תינוק שנתרפא מחוליו ביום ה', כי היום הג' למילה יחול בש״ק ויצטרכו לח״ש, וע' בב״י (יו״ד סי' רס״ח סע״א) וזתו״ד בא״ד בק״נ כ' הרשב״ץ על שבת י״ט, א' אין מפליגים שפי' הרז״ה דטעמא מפני שא״א שלא יבוא לח״ש, ונר' כמתנה לחלל שבת דג״י קודם ש״ק מיקרי שבתא. דמכאן יש ללמוד דאסור למול הגר ביום ה' כדי שלא יבא יום ג' למילה בש״ק ויצט' לח״ש. וכן תינוק שחלה ונתרפא בה' בשבת ממתינין לו עד למחר. אולם המ״ב כ' (או״ח סי' של״א סקכ״ג) על ד' התשב״ץ וז״ל אבל הש״ך ביו״ד (סוסי' רס״ו) והמג״א מתירין, וכן הסכים הא״ר להתיר, ואין מחמיצין את המצוה, עכ״ל.

קביעת ניתוח וטיפול רפואי קודם יום כיפור

ע״ק מידידי הרה״ג מוה״ר ר' צבי רייזמן שליט״א מד' פוסקי דורינו אשר מפיהם אנו חיים וזתו״ד בס' שבת שבתון (פ״א סע״ב) דן הרה״ג ר' יצחק זילברשטיין וזתו״ד האם חולה שהוזמן לניתוח לא דחוף (כגון שבר, או ערמונית, או ניתוח קטרקט) כמה ימים לפני יו״כ, והוא ממתין לו כבר זמן רב, רשאי לבצע את הניתוח אף שיאלץ לאכול ביוה״כ, או שעליו לדחותו לאחר הצום.

וכ' וזתו״ד ובביאה״ל הביא דהרבה פוסקים מפקפקים בד״ז, דהיאך התירו בשביל ד' מצוה לגרום לח״ש בידים. ואפי' ביום א' אם הוא יודע שצ' לעשות מלאכה בשבת, היאך התירו ד״ז. ומסיק שהרוצה לצאת בשיירה חייב לפסוק עמהם דלא יחללו ש״ק. בנ״ד לא שייכת פסיקה, ולכן אם ברור שצ' לחלל יוה״כ, לפי הביאה״ל הנ״ל יהיה לכאורה אסור לבצע את הניתוח, אפי' ד' או ה' ימים לפני יוה״כ. הביאה״ל הכריע שלכתח' אסור לצאת לדרך ג״י קודם שבת, או לד' מצוה אפי' בע״ש, כאשר יש חשש שיגרם ח״ש במלאכה דאו'. ובשל כך קבע שיש חובה 'לפסוק' – להתנות עם הנכרי שימנע מח״ש מדאו', ותנאי זה הוא לעיכובא. 'פסיקה' זו, לא באה בחשבון כמובן, כאשר מתכננים ניתוח קודם יוה״כ. ד' הרב זילברשטיין שאם יש חשש שכתוצאה מהניתוח יאלץ החולה לעבור על איסור תורה ולאכול ביוה״כ, אסור לקבוע את הניתוח קודם יוה״כ.

הסבר הגרי״ש אלישיב

בהדה״ק הביא הוראת הגרי״ש אלישיב דאפשר שד' הביאה״ל לא נאמרו אלא כשתתבטל מצוה, אבל במ' מניעת חולי ויסורים, יתכן שגם הוא יודה שמותר להינתח, אף שיגרום עי״כ ח״ש. שהרי בה' שבת (או״ח סי' שכ״ח סעי״ז) מצאנו דבמ' חולי מותר לעשות מלאכה בשינוי, כגון חולה לב שצ' לינוק מהבהמה. ולא מצאנו דבמ' מצוה, מותר לעבור על שבות בשינוי. הרי שבמ' חולי הקילו יותר מבמ' מצוה. ולכן יתכן שמותר להיכנס למצב של סכנה כדי להיחלץ מיסורים. וה״ה דמותר לחולה להפליג בספינה גם כשברור שיחללושבת בנסיעה. הגרי״ש חידש כי דינו של טיפול רפואי הבא למנוע חולי ומכאוב, שונה מהפלגה בספינה לצ' מצוה. ואף אם לצ' מצוה החמיר הביאה״ל והכריע שלכתח' ראוי להימנע מלהפליג בספינה עלול להיגרם ח״ש, אך במ' חולי ויסורים אפשר להקל ולהתיר טיפול רפואי קודם שבת ויו״כ, אפי' אם הד' יביא לידי פ״נ המצריך ח״ש או אכילה ביוה״כ.

לדחות ניתוח לא דחוף כדי ליקיים מצות עינוי

מ״מ העיר רבי יצחק זילברשטיין ע״ד הגרי״ש וזתו״ד טעם זה כוחו יפה לניתוח שבר, דמפעם לפעם נתקף ביסורים, אבל לניתוח קטרקט בעין שאין לחולה יסורים מזה, רק אי נוחות וביטול תורה, עדיין צ״ע.

להלכה פ' רבי זילברשטיין, בניתוח שבר או ערמונית בעיוה״כ שיש לדחות ניתוח לא דחוף כדי שהחולה יוכל לצום ביוה״כ. ופירט [א] אם ע״י דחיית תורו צ' להמתין כמה חודשים עד לניתוח ובינתיים יסבול יסורים, יתכן שמותר לו לבצע את הניתוח כעת, אע״פ שעי״כ לא יקיים מצות עינוי ביוה״כ. [ב] כשאינו סובל מיסורים ודחיית הניתוח תגרום לו רק אי נוחות רבה, כגון בניתוח ירוד (קטרקט) או קשיים במציאת שידוך – לגבי ניתוח קוסמטי, מסתבר שידחה את הניתוח. [ג] אם ברור שיחללו שבת עבורו ע״י יהודי יש לאסור תוך ג״י לשבת, ואולי גם לפנ״כ, ניתוח ירוד או קוסמטי. ואם ח״ש יהי' רק ע״י עכו״ם, יש להתיר במ' צורך, עכ״ד.

בחשש סכנה גם כשהוא רחוק ל״ג רבנן

בחשוקי חמד (יומא פ״ב, א') רבי יצחק זילברשטיין התיר לעשות צינתור בעיוה״כ, כשעקב כך צ' לאכול ביוה״כ ואף שהרדב״ז כ' שאם ברור שיצטרך לח״ש, אסור להיכנס למצב זה, ואפי' ביום א', וגם כשנוסע לד' מצוה, בענייננו לא ברור שצ' לחלל יוה״כ באכילה, דשמא תסתפק במים מרים ובמזון שלא כדרך אכילתו כגון תפו״א חי. וגם אם ברור שצ' לחלל, ה״ה כעת במצב של חשש קטן של סכנה, ובמ' חשש סכנה גם כשהוא רחוק לא גזרו רבנן להחמיר שלא להיכנס למצב זה, עכ״ד.

הגרי״ש אלישיב לא הסכים לדחות את הטיפול

בקב ונקי (סי' רט״ז) ר״י זילברשטיין צידד לדחות טיפול כימוטרפי בעיוה״כ כדי לאפשר לחולה לצום ביוה״כ כי ישנם מצבים שהרופאים עצמם דוחים את הטיפול, כדי לאפשר לחולה להשתתף בשמחת בניו, ולא גרע הצום מחתונה. הגרי״ש אלישיב לא הסכים שאין לדחות את הטיפול, מאחר והחולה זקוק לו לרפואתו, ואף שאחר הטיפול יזדקק לאכול, יאכל ואל ידחה את רפואתו. סיבה נוספת להתיר לקבוע ניתוח בעיוה״כ, ע״פ ד' הנצי״ב בהרחב דבר עה״פ (דברים ה', י״ב) שמור את יום השבת לקדשו, שכבר מתחי' השבוע חל חיוב לשמור על השבת שלא תתחלל ע״י פ״נ, ופסוק זה נאמר רק לענין איסור מלאכה אבל לא בנוגע לצום, עכ״ד.

:סיכום

לגבי בדיקת קורונה בסוף שבוע שיגרום ח״ש אם אין בהמתנה סיכון ואין לו צער וכאבים

ע' ס' פ״ת או״ח סי' רמ״ח וזת״ד בע' ניתוח וטיפול רפואי וזירוז לידה ושאר ענינים שיטרידוהו בשבת, לעשותם ג״י לפני שויו״ט וז״ל דעיקר האיסור משום ביטול מצות עונג שבת, שכל ג״י ראשונים יש להם צער מחמת ניענוע הספינה וגופו משתבר וכו', ומכאן נלמד לענין ניתוחים וזריקות וזירוז לידה ושאר טיפולים רפואיים מתוכננים אשר לד' הרופאים אין בהמתנה משום חשש וסיכון כלל, וגם אין לו עתה צער וכאבים, יש להשתדל שלא לקבוע את הטיפול ג״י קודם שויו״ט, אם ע״י הצער והכאבים עקב הטיפול הרפואי יגרום לו ביטול עונג שבת, וגם כי פעמים יצטרכו לח״ש ע״י הבדיקות והטיפולים שזקוקים לעשות בימים שאח״כ ומ״מ מעיה״ד אין בזה איסור, ולכן המקיל לעשות הטיפול הרפואי בימים אלו י״ל על מי לסמוך, וכמו״כ אין מקום לבי״ח ורופאים להחמיר לסדר לעצמם שלא לעשות ניתוחים וטיפולים מתוכננים בימים הסמוכים לשבת. ויר״ש יחמיר ע״ע גם לע' שאר ענינים אשר מכיר ויודע לפי טבעו שגורם לו צער ובלבול וטירדת הגוף והנפש למשך כמה ימים, שלא יעשה אותם ג״י סמוך לשבת וי״א משום דג״י קודם השבת מקרי קמי שבתא וחל עליו ליזהר שלא יבוא לידי ח״ש, עכ״ד.

לגבי קביעת ניתוח וטיפול רפואי קודם יו״כ

אעתיק ד' הרה״ג ר' צבי רייזמן בק״נ שיש הרבה סברות נוספות שגם שייכות לשאלת בדיקת קורונה בסוף שבוע וז״ל נלענ״ד שאם אכילה ביו״כ ובט' באב היא איסור, אכן יש לדון בזה מד' בעה״מ והרדב״ז, שנחלקו האם מותר לעשות ביום חול פעולות שכתוצאה מהן יבוא לעבור על איסור בש״ק, ולומר שלד' הביאה״ל שלכתחי' אסור לצאת לדרך ג״י קודם שבת, או לד' מצוה אפי' בע״ש, כאשר עלול להיגרם איסור מלאכה דאו' – ה״ה שאין לקבוע ניתוח קודם יוה״כ כאשר יש לחשוש שבעקבותיו יעבור על דאו' של אכילה ביוה״כ. ובט' באב שאסור לאכול בתענית מד' סופרים, יש מקום להקל. אולם לאור שחיוב התענית ביוה״כ ובט' באב יסודו במצוה להתענות ולא באיסור לאכול ולשתות בימים אלו, נראה כי לשיטת החיי״א והצל״ח שקודם ז' החיוב במצוה לא מחוייב לקיימה, אין סיבה לאסור לקבוע ניתוחים (שאינם דחופים) קודם יוה״כ וט' באב, היות וכ״ז שלא הגיע יוה״כ וט' באב אינו מחוייב כלל במצוה להתענות, ולא מוטל עליו לדחות את הניתוח כדי לקיים מצוות אלו בז' חיובן . רק לשי' המנ״ח, האג״מ והחוט שני, שגם קודם שהגיע ז' החיוב במצוה, יש חיוב לדאוג לקיומה בהגיע ז' החיוב, יתכן שיש לאסור לקבוע ניתוח שימנע את קיום מצות העינוי בז' החיוב בה בעתיד, וצ״ע. ומ״מ במ' צער ויסורים, הגרי״ש אלישיב התיר לקבוע את הניתוח קודם יוה״כ, ונלמד מדבריו ב״כל שכן״ לט' אב, עכ״ד.