ושב ורפא – חלק ט -16

סי' י״ח – מה עדיף : לצאת במקום שאין עירוב עם מסיכה לביה״כ או להתפלל בלי מנין?

:שאלה

נשאלתי ע״י הרה״ג מוה״ר ר' גמליאל רבינוביץ שליט״א בע' הנ״ל.

:תשובה

וק' ממנו ומאחרים וז״ל בק״נ עי' סי' ש״א סעכ״ח: מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגין שלא ינגף ברגלו, וגם הוא מרפא, מותר לצאת בו, ע״כ. וכ' המ״ב (סקק״ח) ומשמע מזה דבדבר שאינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף ברגלו אסור. ולפ״ז בנ״ד הייתי אוסר שאין המסיכה אלא להגן בלבד. אמנם ע״ש בהדה״ק וז״ל אבל בא״ר הביא בשם כמה פוסקים דאפי' אם אינו מרפא אלא שעושה כדי להגין מצער ג״כ מותר לצאת בו, וכ״כ בתו״ש בשם מהרש״ק, וכ״ד הרמב״ם. ד' המ״ב היא להקל במקום צער אפי' במגן בלבד. ואף שידוע שאינו מגן לגמרי מ״מ גם קמיע מומחה לא מועיל תמיד.

(א) מ״מ ראיתי ושמעתי שהרבה אנשים מסירים את המסכות לפעמים או הרבה פעמים במשך היום תלוי בנסיבות ויש לאסור מחשש דאתי לאתויי, (ב) וגם ישנן חולי קורונה שלובשים מסכות לא להגן ע״ע אלא כדי להגן על אחרים מפניו, ונפשי בשאלתי מה דעת כבוד הרה״ג שליט״א בע״ז.

גם ראיתי בכמה ספרים על קורונה ובס' באר התורה שגם וז״ל המסכה אינה עוזרת לגמרי, וכידוע שגם על ידי עפעוף העינים עלולה המחלה לעבור הלאה. והשיב לי הגר״ש גרוס דמכל מקום הוא עשה כל שלאל ידו וחשיב שפיר להגן אף שאינו מגן לגמרי, והגר״נ נוסבוים אמר לי שהרי השו״ע (סימן ש״א סכ״ה) מתיר לצאת בקמיע מומחה, ומסתבר דאף קמיע מומחה אינו מועיל לעולם אלא ברוב פעמים ואעפ״כ התירו לצאת בו.

ואילו הגאון רבי משה שאול קליין שליט״א אמר שאסור לצאת עם המסכה לרשות הרבים, דיש לחוש שמא יוריד את המסכה ברשות הרבים, דאין זה דבר שאין מורידים אותו כלל, וכגון אם לא יהיו בקרבתו בני אדם שיחשוש להדבק מהם, עלול להורידה, ובכל דבר שעלול להורידו אסרו לצאת עמו לרשות הרבים. וגם וכל זה במי שאינו חולה ונושא את המסכה כדי להגן על עצמו מאחרים, אבל אם הוא חולה או נמצא בחשש מחלה, ונושא את המסכה כדי להגן על אחרים מפניו, הסכימו הגרי״מ שטרן והגר״נ נוסבוים שאין להקל בדבר כלל, ואסור לצאת עם המסכה לרשות הרבים, דזה לא חשיב להגן אלא כשעושה להגן על עצמו. ודעת הגר״ש גרוס שאין חילוק בין להגן על עצמו לבין להגן על אחרים, והכל הוא בכלל ההיתר של האליה רבה ויש להקל בזה. עכ״ל.

והנה בשו״ת רב פעלים (ח״ב או״ח סי' מ״ח) כסיבה להתיר הרכבת משקפיים ברשות הרבים: ״דאפשר לחשוב זה בכלל רפואה, דאינו לובש כדי להגין מן הצער דוקא, אלא לובש גם כן כדי לדחות הנזק מעיניו החלושות, שריבוי האורה שבאויר יזיק לעיניו ויחלישם, והבתי עינים דוחין זה הנזק ממנו, והרי זה בכלל רפואה״. וא״כ אולי ה״ה הכא שיהיה שרי, עכתו״ד.

:תשובה

שק' מהרה״ג מוה״ר ר' פינחס אברהם מייערס אב״ד האג והגליל יצ״ו ודומ״ץ בק' בעלזא באנטווערפן יצ״ו מח״ס שו״ת נחלת פינחס ודברי פינחס (ד״ח) ועו״ס וז״ל בק״נ

בס״ד, י״ג מנחם אב תש״פ לפ״ק
לידידי היקר והחשוב מ כזה את הרבים
הרה״ג מוה״ר רפאל אייפרס שליט״א אב״ד
דיסלדורף מח״ס שו״ת ושב ורפא

עד״ש האם מותר לצאת בשבת במקום שאין עירוב במסכה המיוחדת לפנים למניעת התפשטות נגיף קורונה לתפ״ץ, כאשר במקומות רבים פקדו הרשויות לבל לצאת לרחוב ללא מסכת פנים, ואף יש מקומות שנותנים בתקופת המגיפה קנסות ממון לכל מי שיוצא לחוץ ללא מסכה. ובמקום שאסור לצאת ללא מסכה מה יעשה הבן ולא יחטא וישאר מבודד בביתו כל השבת אם לא יוכל לצאת, וגם צריך לברר האם לחוש להסרת המסכה ברחוב ויבוא לידי טלטול ברשות הרבים. וכל גדולי ישראל יצאו בקריאת חובה שלא להקל ראש כי התורה אמרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ואח״כ וחי בהם ולא שימות בהם. ופשוט הוא שאין ליכנס לשאלת סכנה, בפרט שרבים חללים הפילה, ועת צרה היא ליעקב, מלבד שאלת חילול ה' שיאמרו שיהודים יוצאים לרחוב ללא מסכה, בשעה שאסרו הרשויות לילך ללא מסכה. ויעזור השי״ת שיערה רוח טהרה ממרום במהרה, וירפא את העולם מהנגיף, ואור גאולה יאיר ויטהר נפשות ישראל להחזירם לאביהם שבשמים. אין לנו בזה״ז רה״ר דאורייתא לגזור דילמא אתי לאתויי

אחר אריכות עמוקה בענין יציאה במוך שהתקינה לנדתה כ' לבסוף וז״ל בא״ד בק״נ ולכן מוך לנדתה שהוא דרך מלבוש ואין חשש שמא תוציא ל״ה דרך הוצאה, כלומר אפי' שעיקר השאלה הוא אם זהו דרך מלבוש אפ״ה צ' להיות תנאי שלא יבוא להוריד ויטלטל ברה״ר. וה״ה בגדים רגילים אע״פ שהם דרך מלבוש אבל כל שאנו חוששים שיורידו אותם ברה״ר, כלומר שהדרך הוא להוציא אותם ברחוב, אין לצאת בהם בשבת. וראי' מדין שו״ע סי' ש״א סעל״ז מותר לצאת בשבת בבתי ידים ויש מי שמחמיר להצריך שיתפרם מערב שבת בבתי ידים של מלבושיו או שיקשרם בהם בקשר של קיימא יפה וראוי לחוש לדבריו. ונחלקו בזה בשבלי הלקט סי' ק״ז, ואגור סי' ת״מ, וב״ח שם, וט״ז סקכ״ו, וא״ר סקס״ח, ופמ״ג במ״ז סקכ״ו, ומחצה״ש סק״נ. ובשו״ע הרב סעמ״ד ובמ״ב סקקמ״א הכריעו אף שנהגו להקל משום אין לנו בזה״ז רה״ר דאורייתא לגזור דילמא אתי לאתויי מ״מ ראוי לבעל נפש להחמיר. וראה מזה בשו״ת נחלת פינחס ח״א סי' א' אות מ״ה שהמנהג הוא להחמיר, מלבד נשים שלובשות כפפות לנוי וקישוט או במקומות הקרים ביותר שאין רגילים
לפשוט אותם בחוץ.

מסכה שאינה אלא להגן בלבד

ולק״מ מדין שו״ע סי' ש״א סעכ״ח מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עלי' מטבע להגין שלא ינגף ברגלו וגם הוא כה מרפא מותר לצאת בו, שכ' במ״ב ס״ק ק״ח משמע דבר שאינו מרפא אלא עושה בכדי שלא ינגף ברגלו אסור, אבל בא״ר הביא מכמה פוסקים אפי' אם אינו מרפא אלא עושה כדי להגין מצער מותר לצאת בו, וכ״כ בתו״ש בשם מהרש״ק. ובשעה״צ כ' שנראה כן ד' המחבר בסעי״ג, אבל הגרע״א דקדק שד' המג״א סקמ״א סותרים לדין סעי״ג, וגם במחצה״ש שם עמד עליו שצ' ביאור למה כאן ובסעכ״ב לא הותר אם עושה כדי שלא יצטער, ואילו בסעי״ג כתב מותר לאשה לילך בבגד קשור שלא יפול דם נדתה על גופה ותצטער. ובפמ״ג בא״א סקמ״א כ' כלל הוא כל שהוא חשוב ואין מבטלו אף עשוי להגין שלא יצער אותו משוי הוא, וסמרטוט שעל גבי מכה או מי שחתך אצבעו יכול לכרוך עליו סמרטוט כמו בסענ״א במג״א סקס״ב דלא חשיב, אבל חוט ומשיחה אם אין מרפא חשוב הוא ואין מבטל והוא משוי. ומ״מ קשה מצנפת בסענ״א וגם בסעי״ג שלא יכאב, ואפשר סמרטוט. אלא במג״א סקכ״ג משמע פציל״ט על ראשו להגין שלא יצער הגשם שרי, אף שחשוב הוא ואין מבטל, ועיין א״ר ס״ק נ״א ופ״ה. ואותם שיש להם על היד אפטו״ר וכורכים סמרטוט שרי, אבל לשום עליהם טס נחושת וכל שכן כסף יש לומר שאסור לצאת לרשות הרבים בהם, כי חשוב הוא ולא בטל. וכ״כ במ״ב סקק״ט מותר לצאת דוקא בקשר המטבע לפיסת רגלו מבעו״י באיזה סמרטוט דלא חשיב ובטל אבל אם קשר אז בדבר שהוא חשוב אסור לצאת בשבת.

היתר לבישת מסכה לפה ואף

ומצינו בשבת ס״ו ע״ב אסור לצאת לרה״ר בפרמי, ופי' הרי״ף ל' ע״ב שנותנים על הפה שלא ינתז ממנו הרוק. וכן פי' באו״ז הל' שבת סי' פ״ד חתיכת בגד שקושרים לזקנים על פיהם למען רירם מפני ששפתותיהם מתרפטות. והטעם ששם ל״ה בכלל בגד כי לא נעשה אלא למניעת יריקת רוק בפני אחרים, ולא לצורך האדם עצמו כמו שדקדק בשו״ת ציץ אליעזר חי״ד סי' נ״ח אות ג' מל' שו״ע הרב סי' ש״א סע״י ומ״ב סקמ״ה ועוד פוסקים. ואף שכ' תוס' ב״ק כ״ג ע״א ד״ה וליחייב שיש להקפיד יותר שלא יזיק לאחרים מאשר שלא ינזק, אבל לא שייך לענין הוצאה בשבת, ורק אם המסכה נעשית גם להגן ע״ע ל״ה דרך הוצאה. ואין ראי' מה שכ' משו״ת תשובות והנהגות ח״ד סי' פ״ב כי בימיו בתחלת השואה פחדו מפצצת גז חרדל וחילקו לכולם מסכה, ויצא אז הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל באיסור לצאת בה בשבת. ובאמת אותה מסכה היתה כבדה וגדולה המכסה רוב פנים עם פילטר קשה לנשימת אויר, שאפשר אינה מלבוש מעיקרא אלא חשיב כלי לעצמו, מלבד חשש שיורידו אותה בחוץ, ולא דומה למסכה הרכה שבימינו שלובשים למניעת נגיף קורונה, שאין מורידים אותה בכלל בחוץ. ודומה להיתר שו״ת רב פעלים ח״ב או״ח סי' מ״ח והרבה פוסקים כי לבישת משקפיים בחוץ אינה רק להגין מצער אלא לדחות הנזק מעיניו החלשות, ואותה מניעת נזק בכלל רפואה. וה״ה מסכה לפנים שצ' לילך בחוץ בתקופת הנגיף שהיא בגדר מלבוש לענין הוצאה בשבת. ואחר כתיבת תשובתי העירוני שנדפס בקובץ מה טובו אהליך יעקב גליון י' עמ' של״ז וגליון י״א עמ' נ״ו תשובות מכמה גדולי הדור שפסקו להתיר לצאת במסכת פנים בשבת במ' שאין עירוב מטעם מלבוש עש״ה.

המורם מכל האמור הלכה למעשה

היוצא להלכה: אסור לצאת בשבת במ' שאין עירוב בשום דבר שאינו בגדר מלבוש כמו תכשיט לאשה שהוא כעין מלבוש, וה״ה מוך לנדתה שהוא דרך מלבוש להגן על הגוף, משא״כ מוך דחוק לצורך הפסק טהרה שאינו מלבוש אלא לאצולי טינוף. ואין העיקר אם הוא תחוב בגוף כמו מרגלית או תכשיט אלא העיקר אם זהו כמו מלבוש שיוצאים בו בשבת או שהוא דרך הוצאה לאצולי טינוף שהוא משוי שאסור בשבת, והטעם שהוא משוי מפני שאין כוונתו לעצמו אלא להציל בגדיו. והוא עיקר החילוק בין מוך לנדתה למוך להפסק טהרה כי המוך לנדתה הוא להציל עצמה מטינוף הגוף, וכל שעושה בשביל עצמה מותר, על דרך תכשיט למצוא חן בעיני בעלה, משא״כ אם מצטערת שמנטף הדם על בגד שעושה כן רק לאצולי טינוף ל״ה דרך מלבוש. ובזה הדין עצמו יש לחלק אם כוונתה להציל גופה מצער הוא נעשה מלבוש גמור כשאר בגדים להגנת הגוף ומותר לצאת בו אפי' שאינו עשוי כעין מלבוש גמור, אבל אם כוונתה לאצולי טינוף שלא תלכלך הבגד אסור לצאת בו מלבד סינר עשוי כמו מלבוש מלפנים ומאחור, אבל אם רק מאחור בלבד אף שקשור ברצועות לפנים אין זה דרך מלבוש ואסור. וגם צ' לדעת אם יש חשש שיוריד הבגד או כל שאר כיסוי לבוש מעליו כי התירו אפי' שאינו קשור מפני כל שמאוס עליו לא יבוא להוריד, ולכן מוך לנדתה שהוא דרך מלבוש ואין חשש שמא תוציא ל״ה דרך הוצאה, כלומר אפי' שעיקר השאלה הוא אם זהו דרך מלבוש אפ״ה צריך להיות תנאי שלא יבוא להוריד ויטלטל ברשות הרבים. וה״ה בגדים רגילים אע״פ שהם דרך מלבוש אבל כל שאנו חוששים שיורידו אותם ברה״ר, כלומר שהדרך הוא להוציא אותם באמצע רחוב, אין לצאת בהם בשבת.

לצאת בשבת עם מסכה בחוץ

הוא הדין לבישת כפפות בימות הקור שמעיה״ד מותר לצאת בהם בשבת אבל המנהג הוא להחמיר, זולת אם תפרם מבעו״י על מלבושיו או שקשר אותם בקשר של קיימא. מיהו נשים שלובשות כפפות לנוי וקישוט או במקומות הקרים ביותר שאין רגילים לפשוט אותם כלל בחוץ, אין איסור לצאת בהם בשבת.

וכן מסכה שלובשים על הפה והאף בזמן התפשטות הנגיף קורונה, ונעשה שלא יזיק ולא ינזקו אחרים, שאינה דומה לדין קשירת מטבע להגן ממכה שאינו יוצא בו בשבת אלא לצורך רפואה, אף שלפי כמה פוסקים גם אם אינו מרפא אלא עושה בכדי להגן מצער מותר לצאת בו. ושאלה זו לא דומה ללבישת מסכה רכה שבטלה למלבושיו, ואין הדרך להסירה כלל, שלא כמו המסכות הישנות הכבדות של פעם שהיו מורידים בזמן שאין פחד, אלא יותר דומה למשקפיים לדחות הנזק מעיניו, שהוא מעיקר הדין בכלל רפואה. ויש לצרף סברא כי בימינו שאין לנו רשות הרבים דאורייתא אין לגזור דילמא אתי לאתויי, ממילא גם בזמן שאין פיקוח נפש ניכר אלא שיש פקודה מהרשויות שאסור לצאת לחוץ ללא מסכה, אין לאסור לצאת בה בשבת אם קשורה היטב מפני שהיא נחשבת כעין מלבוש, אבל צ להקפיד שלא להסיר המסכה בדרך. מנאי בברכה מלב ונפש,

פינחס אברהם מייערס