ושב ורפא – חלק ט -24

סי' כ״ו – האם יכול בפעם אחד לקבל פני שני רבנים בחג או שאין עושין מצוות חבילות חבילות

למרן וכו ' רבי רפאל אייפרס שליט״א

הנה בחול המועד נוהגים לקבל פני הרבנים והסתפקתי אדם שיש לו כמה רבנים האם יכול בפעם אחד לקבל פני שני רבנים בחג או שאין עושין מצוות חבילות חבילות ,וע' א״ת (ושם נסמנו כל המקורות, ע״ל).

אשמח מאד לקבל מכתבו הנפלא בזה ושכמ״ה וכן שאר המכתבים שמתגעגעים מאד למכתביו בס״ד

בברכת כהנים באהבה כעתירת,

גמליאל הכהן רבינוביץ

מח״ס ״גם אני אודך״ ו״פרדס יוסף החדש״
על המועדים.

תשובה: קפ״ר מדאו' או מדרבנן

חייב אדם להקביל את פני רבו והטעם הוא בעיקר לכבדו והזמן הוא ברגל, וי״א שאף בזמנים נוספים שלומדים ממש״נ באשה השונמית מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל שבחדש ובשבת חייב אדם להקביל את פני רבו. החיוב לקפ״ר הוא: (א) מדברי קבלה, (ב) וי״א שהוא מה״ת מן הפסוק ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן ה', את לרבות קפ״ר והסמיכוהו על כתוב שמד״ק, (ג) או שאחר שלמדים מהכתוב בד״ק שהדרך היא לקפ״ר, הרי קפ״ר בכלל מצות כבוד הרב שהוא מה״ת.

אבל י״א שקפ״ר לא מטעם כבודו היא, אלא היא נכללת בקדושת שויו״ט שהשביתה בהם היא כדי להפנות מהבלי הזמנים ולתת עונג לנפשנו בדרכי ה' ע״י בקור חכמים לשמוע דבר ה'.

י״א שקפ״ר אפשר גם בלילה, ואע״פ שא״א לקיים
מצות ראיית פה״ש בבה״מ, מ״מ י״א שיכולים לקיים
את המצוה להקפ״ר.

המקפ״ר צ' לצאת מרשותו לגמרי

המקפ״ר כאילו מקבל את פני שכינה שנא' ומשה יקח את האהל וכו' והיה כל מבקש ה' וכו', מבקש משה לא נאמר אלא מבקש ה', מכאן שכל המקפ״ר כאילו מקבל פני שכינה (ירושלמי) ולכן מקפ״ר יהא באימה ויראה, ויהיה בעיניו כאילו הוא מקבל את פה״ש.

המקפ״ר צ' לצאת מרשותו לגמרי וי״א שצ' הוא ללכת לבית הרב, אבל אם ראהו בבה״כ – שלא בא לשם לכבודו, אלא ששניהם נזדמנו לשם – אין זה כיבוד, ולא קיים את המצוה. צ' התלמיד לראות את רבו פנים אל פנים. אפי' אינו יכול להקביל פני רבו אלא ממרחק גדול שיהיה ביניהם, ה״ז יקבל פניו ממרחק. כ' ראשונים שצ' להקביל את פני הרב מעומד. המקפ״ר ולא למד ממנו דבר, נר' מד' אחרונים שמ״מ מקיים את המצוה. אלא י״א ששמיעת ד״ת מהרב בכלל המצוה היא.

קפ״ר ברגל לא בטלה

בזה״ז, אע״פ שא״א להקביל פני השכינה ברגל, מ״מ לד' הרבה אחרונים המצוה לקפ״ר ברגל לא בטלה. י״א שדווקא בזה״ז חייב התלמיד לקפ״ר ברגל, שאינו חייב לקפ״ר אלא כשאינו מקבל את פני השכינה, שאז קפ״ר היא במ' העליה לרגל, דקפ״ר כהקבלת פני שכינה. וי״ח שבזה״ז דלא זזה השכינה מכותל המערבי ואעפ״כ א״א הולכים לקבל את פניה, שאין המצוה לקבל את פה״ש אלא בקרבן, שוב אין חיוב לקפ״ר, שלא יהיה כבוד הרב מרובה מכבוד שמים, והוסיפו שמ״מ ראוי לקפ״ר מצד המוסר. הרב שמחל לתלמידו על קפ״ר, י״א שכבודו מחול והתלמיד פטור. וי״א שאין המחילה מועילה, שקפ״ר מוטלת על גוף התלמיד ואינה רק זכות הרב, אלא שבעשייתה מכבד לרבו.

ד׳ הנוב״י דבזה״ז ליכא דין קפ״ר

וע״ע בשו״ת מגדנות אליהו ח״ג סי' קל״ג בדין קבלת פני רבו ברגל בזה״ז וז״ל בא״ד בק״נ כ' הנוב״י (או״ח מהדו״ת סי' צ״ד) דבזה״ז דליכא ביה״מ ודין עליה לרגל, ליכא גם דין קבלת פני רבו ברגל, ומשו״ה לא הובא דין זה בטושו״ע.

והערתי ממה דאיתא בחגיגה (ג' ע״א) ת״ר מעשה בר' יוחנן בן ברוקה וכו' שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין, א״ל מה חידוש היה היום בביהמ״ד, א״ל תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים וכו', שבת של מי היתה, של ראב״ע היתה וכו'. ופי' רש״י (ד״ה להקביל פניו) יו״ט היה שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת פנים וכו'. והרי התוס' בביצה (כ״ג ע״א ד״ה תליסר) כ' שראב״ע היה לאחר החורבן, א״כ מוכח מכאן שגם לאחר החורבן איכא מצות קפ״ר ברגל. ועי' שדי חמד (כרך ג' דף ל״ב ע״א) שדן בזה ולא העיר מכאן.

והאחרונים העירו מרש״י בסוכה (י' ע״ב ד״ה שלוחי מצוה אנן), שכ' להקביל פני ראש גולה דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. הרי שגם בזמן אמוראים שייך מצוה זו. וראיתי בספר הערות על מס' סוכה מהגרי״ש אלישיב שליט״א שכ' שבאו לשמוע הדרשה, ולשמוע הדרשה זה ודאי יש גם האידנא, דדוקא להקביל סתם זה אינו מצוה בזה״ז. וא״כ לדבריו אפשר לתרץ גם הגמ' בחגיגה הנ״ל, שזה באמת מה שאמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים, ופי' רש״י ואין לנו לדבר בפניך. ולהנ״ל י״ל שרצו לומר לו שבאו לשמוע ממנו ד״ת ולשתות מימיו וזה מצוה גם היום, וא״ש בס״ד. אך באמת ברש״י שם משמע שבעצם הקבלת פנים יש מצוה גם בזמה״ז וצ״ע. ועי שו״ת דברי יציב למרן זיע״א (או״ח ח״ב סי' רכ״ח אות ח') שהעיר בל' רש״י הנ״ל שכ' לכבד את רבו בהקבלת פנים.

רק מצד שמיעת ד״ת שייך בזה״ז

ונלענ״ד בכוונת ד' רש״י הנ״ל שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת פנים, היינו שלא לבוא רק למטרה ללמוד ממנו ד״ת ומוסר, אלא אפי' בלי שום מטרה אחרת רק לקבלת פניו גרידא ולכבדו בכך צ' מדין כבוד רבו וכבוד התורה, וזה היה מטרתם, ור״י עצמו ענה להם באמרו מה חידוש היה היום בביהמ״ד, דחוב קבלת פנים ליכא בזה״ז וכנוב״י הנ״ל, ורק מצד שמיעת ד״ת שייך בזה״ז, עכ״ל.

שלא יהיו נראות כמשא עליו וי״א שיהא לבו פנוי למצוה אחת

הנה ישנן ב' טעמים להאיסור מדבריהם (ע' תוס' מו״ק ח' ב' ד״ה לפי) שאין עושין מצוות חבילות חבילות: (א) שלא יהיו נראות המצוות כמשא עליו, והחשש הוא שממהר לפרוק מעליו משאו. (ב) וי״א כדי שיהא לבו פנוי למצוה אחת.

רק במצוות שא״א לקיים ע״י שליח

קודם כל שאלתי א״ע אם מצות קבלת פני רבו ביו״ט הוי מן המצוות שישנן בשליחות שי״ל שרק במצוות שא״א לקיים ע״י שליח אמרו שאין עושין חבילות, אבל אם אפשר לקיימן ע״י שליח, שהתורה הרשה לפרוק החבילה ע״י אחר (שאינו מצווה בדבר), מותר לעשות אף חבילות, ויכול אדם להפריש תרומה ותרומת מעשר כא' ולקדש חמש נשים כא', לפי שתרומה וקדושין אפשר לקיימן ע״י שליח, משא״כ עד״מ בחליצה דא״א ע״י שליח, אין לחלוץ ב' יבמות כא'. אבל אין בזה פתרון לנ״ד שלא ראיתי ולא שמעתי שאפשר לקיים מצות קפ״ר ע״י שליח ואע״פ שלא ראינו אינו ראיה, ויש קצת סברא שקיום מצות קפ״ר אפשר ע״י שליח, מ״מ נלע״ד שזו מצוה שבגופו וממילא חל הכלל דאין עושין חבילות.

שניהם לכה״פ מדברי קבלה הן

שוב עיינתי קצת במגדל עוז שבת פכ״ט הי״ג, וע״ע כת״ס חאו״ח סי' קל״ט ושם סי' כ״ו שהאיסור הנ״ל רק בב' מצוות דאורייתא אבל אם היו שתיהן של דבריהם או של רשות מותר, וכן הוא בנ״ד לכמה דעות מ״מ ע״ש שבמצוות מדברי קבלה אסור לעשות חבילות, וע״פ דעות רוב הפוסקים וע״פ סברא יותר מסתבר שמצות קפ״ר לכה״פ מדברי קבלה היא.

שוב תבט עיני במג״א סוסי' קמ״ז לד' הרמב״ם בפי' הגמ' כאן בכהן אחד וכו', ועי' שו״ת דברי מלכיאל ח״א סי' ס״ט שדעתם שחז״ל אסרו רק כשהמצוות נעשות בב״א ע״י ב' אנשים, אולם ע״י אדם א' הלא הן נעשות זא״ז ואין בזה משום עשיית מצוות חבילות. וכדי לצאת כל הדעות הייתי יועץ שיכוין עד״מ בשעה הראשונה לצאת קפ״ר הזקן ובשעה השניה יכוין לצאת קפ״ר הצעיר היושב ג״כ מאחורי שלחן הכבוד.

אח״כ ראיתי בק' שמועות רבותינו, שמועות ועיונים בדברי גדולי הפוסקים מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שק' מהרה״ג ר' רפאל סויד שליט״א וז״ל בק״נ ראיתי מובא מהגרי״ש אלישיב שאף בהבטה מקיימים מצות הקבלת פני רבו, ויש להוכיח כן ג״כ מהא דהרמב״ם כ' את דין הקבלת פני רבו, בספר המצוות (עשה ר״ט) של כבוד רבו, וא״כ הוא מדין כבוד רבו בלבד, וא״כ אף כשמגיע ולא מדבר עם רבו, ג״כ רבו מתכבד, ויש להוסיף דאף באופן שרבו לא ראה אותו, אלא רק הוא ראה את רבו, כגון שעושים אירוע עם אלפים להקביל פני גדולי הדור ג״כ קיים את המצוה, וכמו שפסק הגריש״א לגבי הדין שכל האוכל מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות, שאף אם החתן לא ראה אותו, והחתן היה בחדר יחוד, מ״מ יכול לאכול, כיון שהחתן שמח לשמוע שהיה ציבור בחתונה, עכ״ל.

:סיכום

לד' הרבה אחרונים המצוה לקפ״ר ברגל לא בטלה. ד' הנוב״י דבזה״ז דליכא ביה״מ ודין עליה לרגל, ליכא גם דין קבלת פני רבו ברגל, ומשו״ה לא הובא דין זה בטושו״ע.

ב' טעמים להאיסור מדרבנן שאין עושין מצוות חבילות: שלא יהיו נראות המצוות כמשא עליו, והחשש הוא שממהר לפרוק מעליו משאו.

מצות קבלת פני רבו מסתבר שזו לכה״פ בדרגא של דברי קבלה ובמצוות מדברי קבלה אסור לעשות חבילות.

בנ״ד של אדם א' הלא הן נעשות זא״ז ואין בזה משום עשיית מצוות חבילות.

ד' הגריש״א שאפי' לא מדבר עם רבו, ג״כ רבו מתכבד, ויש להוסיף דאף באופן שרבו לא ראה אותו, אלא רק הוא ראה את רבו, קיים את המצוה. דהיינו מקיימים המצוה בהבטה ואפי' לא למד ממנו דבר.

כדי לצאת כל הדעות הייתי אני הק' מיעץ שיכוין עד״מ בשעה הראשונה לצאת קפ״ר הזקן ובשעה השניה יכוין לצאת קפ״ר הצעיר יותר היושב ג״כ מאחורי שלחן הכבוד. באופן זה לא יהיו נראות המצוות כמשא עליו, ואין כאן חשש שממהר לפרוק מעליו משאו.