סי' ח' – אם מותר לזוז באמצע שמו״ע כשאדם נכנס לתוך השני מטר שלו
:שאלה
ק' מהרה״ג מוה״ר ר' גמליאל רבינוביץ שליט״א וזתו״ד בק״נ לענין השאלה לזוז באמצע שמו״ע הנה הסתפקתי בשאלה חדשה, לפי נחיות משרד הבריאות צ' שיהיה מרחק ב' מטר בין אדם לאדם, מה הדין אם הוא באמצע תפילת שמ״ע ורואה בבת עינו שנכנס אדם תוך ב' המטר שלו, האם יכול לזוז מעט מעט לצד, והנה אפשר שבב' מטר, אין לחוש כיון שבהרבה מדינות אמרו שכל החשש הוא מטר, ומה שכאן בארץ הוא ב' מטר, הוא רק חומרא בעלמא וגזירה לגזירה, אבל יש לדון מה הדין כנ״ל באותו המטר שלו, האם יכול לזוז באמצע שמו״ע או לא.
:תשובה
ע' בס' פ״ת סי' ק״ד סע״ה וז״ל על המ״ב סק״ב ואפי' במקום הפסד ממון אין לו להפסיק. יש הכותבים דהכוונה על הפסקה בדיבור או בהסח הדעת מוחלט מהתפלה, אבל בהליכה ממקום למקום לא אסרו במקום הפס״מ, וכגון שפרצה שריפה העלולה לכלות ממונו אך אין בה משום חשש סכנה, מותר לעקור ממקומו לכבות הדליקה בלא שיפסיק בדיבור ובהפסקה גמורה, וכן החנה את רכבו ועמד להתפלל, ושם לב שעומד להיקנס בסכום נכבד על שהחנה רכבו שלא לפי המותר עפ״י חוקי התנועה יוכל להתניע רכבו ולהחנותו במקום אחר ולחזור לתפלתו, וככיו״ב. ואם אפי' במ' הפסד ממון יש לו להפסיק ק״ו במ' של ספק פק״נ. וע״ש בהערה ל״א ותו״ד ע' ברכת הבית שער מ' סק״ה. ובפרט אם מחשבתו נטרדת לגמרי עקב אבידת ממונו דהרי זה בכלל כל ההיתרים ובמשנ״ב (סק״ד) מביא דיעות כשיש היתר להפסיק בשמו״ע האם מוטב להפסיק בהליכה למקום אחר ויוכל להתפלל כרגיל, או עדיף שלא יזוז ממקומו ויתפלל בנוסח קצר, ובכמה אחרונים מצינו שהכריעו שעדיף שלא לקצר בשמו״ע אלא ללכת למ' אחר ולהתפלל כרגיל, זולת כשאין בידו העצה של הליכה למ' אחר כגון חולה שקשה לו לכוין בתפלתו או שאר שעה״ד גדול.
וכבר אחז״ל והראשונים שעיקר התפילה היא הכוונה, וכפי שכ' הרמב״ם (פ״ד מהל' תפלה הט״ו) כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ובס' מו״נ (ח״ג פנ״א) ״אם מחשב אתה במקחך וממכרך לא תחשוב שהתפללת אבל תהיה קרוב למי שנאמר בו (ירמיה י״ב ב') קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, ועוד דברים חמורים וחריפים ביותר מצינו בזוהר הק' ובשאר ס' מוסר על אלו שאינם מכוונים לבם בתפילה, עכתו״ד. (והיגיעה והטירחא אשר האדם עושה ומשתדל בעבודת התפילה יקרה מאד, ואפי' נאנס ולא עלה בידו להתפלל כראוי, עולה כקרבן אשה לה', ואפי' מי שהוא בשפל המדרגה מאד, ידע באמת שגם התשוקה הזאת שהוא חפץ ומשתוקק להתפלל כראוי, רואה השי״ת וחשוב לפניו, ויבקש מאתו ית״ש רחמים ותחנונים שיחמול עליו ויפתח פיו כראוי וכדת, ובודאי יעזרהו השי״ת. וכבר איתבדרין שמעתתא בבי מדרשא, ובלימוד זכות על המוני עמך ב״י שעקב הטרדות וחולשת המזג והעצבים קשה מאד לרכז המחשבה למשך כל תפלת שמו״ע כעומד לפני המלך ושכינה כנגדו, ואף המדקדקים בכוונה בתפילה כראוי אינם נזהרים בזה, ונכון להביא לשונו הזהב דהחזון איש מה שציין בזה על גליון חידושי הגר״ח שלו בזה״ה זה דבר שאי אפשר וכו', וכבר א' בגמ' (ב״ב קס״ד ב') דעיון תפלה אין אדם ניצול מהן בכל יום, וכו').
אם מפריע לו בכוונה מותר לו לזוז
ק' מח״א וזתו״ד בק״נ ונראה למעשה, שאם יש חשש סכנה, בוודאי שצ' לזוז, וגם אם אין חשש סכנה, אלא עצם הדבר עושה לו כעת לחץ ומפריע לו לכוונה, מותר לו לזוז, ודו״ק עכ״ל. ונשאלתי בכך באופן שאדם החייב להיות בבידוד ונכנס לבהכ״נ ונמצא בקרבתו, באופן זה נראה שמותר לו לזוז, ואף חייב שכן מסכן א״ע, ואף ספק פקו״נ דוחה כל התורה כולה. ומה גם שיש טעם נוסף להתיר לו לזוז באמצע שמו״ע, אם הדבר מפריע לו ולא יכול להתרכז ולכוון בתפילה, וכמו שמצינו בהרבה מקומות שמותר לעבור מקום באמצע שמו״ע אם הדבר מפריע לכוונתו, וכגון אם ילד בוכה, או שנפל ספר, או שמסתפק בהלכה השייכת לתפילה וכל כיוצ״ב, עכ״ד.
מסקנה: מוטב לזוז באמצע שמו״ע למקום אחר וזה עדיף מלהשאר במקומו ולקצר בתפלתו.
